כל מי שמחפש כיום צמר לסריגה, עשוי לגלות מבחר כמעט אינסופי של חוטי צמר מסוגים שונים, דבר שיכול להעמיד בדילמה לא רק את חובבי הסריגה, אלא גם סורגים מקצוענים. הדרך שבה בוחרים את החוט עבור הפרויקט עתיד להשפיע על טכניקת הסריגה, הקצב והתוצר המוגמר.
אז במה נבדלים החוטים אלו מאלו ואיך בוחרים את החוט הנכון לתוצר המבוקש? ממרכז התפירה של אווה גזית מסבירים שבמהלך בחירת חוטי צמר לסריגה חשוב לקחת בחשבון מגוון רחב של פרמטרים כמו אופי הפרויקט (סריג חורפי, קייצי, פרטי נוי לבית, גאדג'טים ועוד), סוג החוטים (חוטים טבעיים או סינתטיים), וכן עובי, מרקם, גוון וכיוצא בזה.
באופן כללי, ככול שהצמר לסריגה דק יותר, כך גם מספר המטרים לכדור הנו גבוה יותר, וכנגזרת מכך עלות כללית נמוכה יותר. מאידך, קצב סריגה עולה ככול שהחוטים עבים יותר. פרט נוסף שכדאי להיות מודעים אליו בעת בחירת החוטים הוא שבסריגת קרושה התוצרים עבים יותר מהתוצרים שמתקבלים בסריגה בשתי מסרגות.
במידה ועובדים על פי תבנית סריגה, יש להקפיד שעובי החוט יהיה תואם לזה שבתבנית על מנת שמידות הפרויקט תישמרנה. סוגיה נוספת נוגעת לסוג חוטי הצמר לסריגה. קטגוריית חוטי הצמר הטבעיים כוללת את צמר הכבשים, הקשמיר, האנגורה, וכן מרינו, מוהר ועוד. ישנם גם חוטי פשתן, כותנה, במבוק וכדומה, בעוד שבקטגוריית החוטים הסינתטיים ניתן למנות את האקריליק, ויסקוזה, לייקרה, פוליאסטר, סטרץ', פוליאמיד וכן הלאה.
סיבי הצמר הטבעי משמשים כחומר מבודד ושומרים על החום, לפיכך הם מותאמים אופטימלית לפריטי לבוש חורפיים דוגמת סוודרים, צעיפים, כפפות, ערדליים, גרביים, כובעים חותלות וכיו"ב. חוטי הצמר הטבעיים ידועים גם כעמידים לאורך זמן, ובמידה ומקפידים על כביסה ידנית בהתאם להנחיות, נשמרת צורתם המקורית של הסריגים.
מנגד, הצמר לסריגה מסוג אקרילן הנו זול יותר בהשוואה לצמר הטבעי, וכן היפואלרגני (סיכון פחות לאלרגיות), ניתן לכיבוס במכונה ושומר על הצבע המקורי שלו גם לאחר כביסות מרובות. החיסרון העיקרי של חוט האקרילן נוגע לנטייתו ליצור כדוריות בד על הסריג לאחר מספר מועט של כביסות. למניעת היווצרות התופעה, פותחו חוטי אקרילן ייעודיים מסוג אנטי-פילינג, המעכבים התפתחות כדוריות בד.
